לא מאמין שאני נפרד ממך..
ליאוריטו, חבר יקר איך נפרדים בפוסט?
8 שנים של חברות שלא הייתה צומת בחיים שלי שלא התייעצתי איתך לגביה, 5 שנים אנטנסיביות יחד של תואר שאתה הצמד ברזל שלי, זה היה חיבור טבעי מהרגע הראשון, מהשיעור הראשון התיישבנו יחד ומאז לא נפרדנו, לא הייתה מעבדה שלא עשינו יחד, לימוד למבחנים, פרוייקט גמר מצטיין עליו התעקשת שיהיה פרוייקט למען הקהילה וצחוקים לרמת הכאב בטן בלי סוף.
5 שנים של תואר צמודים אחד לשני בכל קורס בכל מעבדה ואפילו פעם אחת לא כעסתי עליך, איך זה הגיוני בכלל? מעניין אותי עכשיו, האם אי פעם מישהו כעס עליך? האם רבת עם מישהו בחיים שלך?
החיוך שתמיד קיים, החתירה למצויינות שסוחפת את כולם-תמיד היית מספר 1, כמה נכונה הקלישאה שהטובים הולכים מאיתנו..
אחי היקר הדמעות יורדות בלי שליטה, אני אזכור אותך תמיד, את החיוך, השמחה, ההחלטיות שתמיד הכרזת שמשפחה זה לפני הכל, אפילו את התו"ל המפורט שלך איך מערבבים קפה אם אין כפית.
את אתגעגע אליך אחי, לא נפלת לחינם,
אנחנו נמשיך כמה שיידרש מאיתנו בכל משימה שנדרש לה, המחשבה שהייתי כמה ק"מ ממך כל התקופה זו ולא נפגשנו שוברת לי את הלב..
ואת ליאב, הלב שלי איתך, עם טלטול ועם התינוקת שבעזרת ה' תוולד, מתפלל לה' שיחזק אתכם.
אוהב אותך אחי.
תמשיך להיות הכי טוב גם למעלה.