משפחת סיון היקרה,
ההורים, דן ועדינה
הרעיה, ליאב
והבן, טל
מכללת אפקה וכל קהילת הבוגרות והבוגרים כואבים את נפילתו של יקירכם, ליאור ז"ל, בקרב בדרום רצועת עזה- במלחמת "חרבות ברזל".
עם קבלת הבשורה הקשה על נפילתו של ליאור, שלחו לנו המרצים וחבריו ללימודים תמונות, סרטים וזיכרונות רבים וטובים מתקופת הלימודים לתואר. כולם מדברים בשבחו, מתארים בחור אהוב, תמיד עם חיוך גדול, מסייע לכולם ומצטיין בכל דבר שנגע בו : סיים את התואר בהצטיינות, השתתף בתוכנית המצטיינים והוענק לו פרויקט גמר מצטיין בקטגוריית תרומה לקהילה.
המרצים של ליאור בבית הספר להנדסה מכנית זוכרים "בחור מקסים עם לב ענק, וחיוך כובש שמאיר כל מקום שהוא נמצא בו. למרות השקט שלו, ואולי אפילו בזכותו, אי אפשר היה להתעלם מהנוכחות המרשימה שלו. תמיד מודע לסובבים אותו, עוזר ודואג לזולתו. ממש ההגדרה למלח הארץ".
ליאור היה שותף לפרויקטי דגל רבים, להם מכנה משותף – תמיד קידמו ותמכו באוכלוסייה עם צרכים מיוחדים: במסגרת תוכנית המצטיינים, התאים מכוניות משחק חשמליות לילדים עם מוגבלויות ופיתח פתרונות עבור מחלקת נוער סגורה במרכז בריאות הנפש גהה. את פרויקט הגמר שלו הקדיש לפיתוח "כיסא גלגלים אמפיבי" שבוצע עבור כפר "נהר-הירדן" ולפי דרישתם, שמאפשרת לילד להיכנס עם הכיסא למים תוך שהוא שולט בתנועתו.
חבריו ללימודים שיתפו כמה יחסרו את החיוך הענק, את הנכונות להיות בשביל, את היותו מצטיין בהכל ואיך השילוב של כל זה הפך את העולם לטוב יותר. ירין האוסלר, כתב בכאב רב על החברות, שנמשכה גם לאחר סיום התואר: "ליאוריטו, נראה שרק לפני שנייה דיברנו על להיפגש אצל אור לערב פיצות בטאבון. שתדע שאני תמיד הערכתי אותך ואת היכולות שלך להצליח בכל מה שאתה עושה. אני מספר לכולם שזה כל כך הזוי שבחיים לא ראיתי אותך בלי חיוך על הפנים, אבל זה פחות הזוי כשחושבים על מי ומה שאתה - הבנאדם הכי חיובי שיצא לי להכיר. הלוואי והעולם היה מלא ב״ליאורים״, כי הוא בהחלט היה הופך למקום טוב בהרבה. אוהב תמיד אח יקר, ומתגעגע. ירין".
אליאסף אסולין, שביצע יחד עם ליאור את פרויקט הגמר, משתף על 5 שנים במסע אל התואר: "לא מאמין שאני נפרד ממך.. ליאוריטו, חבר יקר. 8 שנים של חברות שלא הייתה צומת בחיים שלי שלא התייעצתי איתך לגביה, 5 שנים אנטנסיביות יחד של תואר שאתה הצמד ברזל שלי, זה היה חיבור טבעי מהרגע הראשון, מהשיעור הראשון התיישבנו יחד ומאז לא נפרדנו, לא הייתה מעבדה שלא עשינו יחד, לימוד למבחנים, פרוייקט גמר מצטיין וצחוקים לרמת הכאב בטן בלי סוף. 5 שנים של תואר צמודים אחד לשני בכל קורס בכל מעבדה ואפילו פעם אחת לא כעסתי עליך, איך זה הגיוני בכלל? מעניין אותי עכשיו, האם אי פעם מישהו כעס עליך? האם רבת עם מישהו בחיים שלך? החיוך שתמיד קיים, החתירה למצויינות שסוחפת את כולם-תמיד היית מספר 1, כמה נכונה הקלישאה שהטובים הולכים מאיתנו..
אחי היקר הדמעות יורדות בלי שליטה, אני אזכור אותך תמיד, את החיוך, השמחה, ההחלטיות שתמיד הכרזת שמשפחה זה לפני הכל, אפילו את התו"ל המפורט שלך איך מערבבים קפה אם אין כפית. אתגעגע אליך אחי, לא נפלת לחינם, אנחנו נמשיך כמה שיידרש מאיתנו בכל משימה שנדרש לה, לחשוב שהייתי כמה ק"מ ממך כל התקופה זו ולא נפגשנו זה שובר לי את הלב.. ואת ליאב, הלב שלי איתך, עם טלטול ועם התינוקת שבעזרת ה' תוולד, מתפלל לה' שיחזק אתכם".
ד"ר שרון גת כיהנה כראש תוכנית המצטיינים כשליאור ביקש להצטרף ואף לימדה אותו כחברת סגל בתוכנית להנדסה מכנית. "כשהגיעה הידיעה המרה על נפילתו של ליאור נשברו לבבות רבים. אסון ואבדה כבדה. אנו המומים ועדיין מתקשים לעכל את האובדן הגדול. קשה מאוד לסכם במילים ספורות את מי שהיה ליאור. לכן ברצוני לשתף בחוויה הראשונה שלי איתו.
כראש תוכנית המצטיינים דאז, מועמדים שעברו סינון ראשוני זומנו לריאיון אישי שבסופו התקבלו 3-4 סטודנטים מצטיינים מכל מחלקה מתוך עשרות מועמדים. ליאור זומן לריאיון בנוכחות פרופ' חנן יניב ואנוכי. לחדר נכנס בצניעות ובהיסוס בחור מרשים, נעים הליכות ושקט. ואז הוא חייך וכל החדר הואר.
הריאיון החל והתחושה הטובה שלנו הפכה מיד לוודאות - ליאור הוא המועמד שאנחנו מחפשים. בתום הריאיון הוא הודה לנו באדיבות ונפרד מאיתנו. עם סגירת הדלת, הבטנו זה בעיני זה בהבנה מוחלטת - לא נדרשו מילים כדי לקבל את ההחלטה.
מהרגע הראשון בתוכנית, בחירתנו בליאור הייתה הצלחה מוחלטת. גילינו מנהיג סוחף, נעים הליכות, דואג ואכפתי באופן מיוחד, יצירתי ומוכשר והכל בצניעות ובחיוך המאפיין אותו. הוא סיגל בתוכו אהבת הארץ והאדם ונתן תחושה של קבלת האחר. אין ספק שהוריו יכולים להיות גאים בגידול בן משכמו ומעלה שהפך למהנדס מוכשר ביותר.
אנו מייחלים ל'ליאורים' רבים נוספים כמוהו בקרב בוגרינו, שכן הם נדירים מאוד. זכינו להכירו, להכשירו ואנו גאים שהיה בוגר המכללה שלנו. בפרט, זכיתי לקחת חלק בהתפתחותו האישית והמקצועית הן בלימודי התואר והן בתוכנית המצטיינים. קשה מאוד לחתום קטע שכזה ובטח שורות ספורות אינן מספיקות כדי לשקף את מי שהיה ליאור, אך זו הצצה קטנה לדמותו. הוא יישאר חקוק בליבנו לעד. יהי זכרו ברוך".
דן הרמן, ראש התמחות מערכות רכב בתוכנית להנדסה מכנית, "היתה לי הזכות להכיר את ליאור ולהיות המנחה שלו בפרויקט המצטיינים SmartUP. נכחתי בהמנהיגות השקטה שלו שנבעה מהלב, מהחוכמה, דבקות במשימה, יכולת ההבעה, ומהכבוד שנתן לכל סובביו. בזכרון שלי נחרטת תמונת החיוך שהוא שיגר בכל פעם שחלף על פני במסדרונות המכללה. יהי זכרו ברוך".
לצד הכאב הלאומי על אבדנו של ליאור כלוחם גיבור, אנו מחבקים אתכם וכואבים את האובדן העצום עבורכם, בשיא פריחתו האישית, המקצועית, כבן, כבעל וכאבא.
המומים ומתקשים להאמין שליאור אינו איתנו עוד.
אין נחמה על האבדן.
עצובים יחד אתכם,
משפחת אפקה