מספרים על ליאור

ליאור היה בן בית אצלנו, חבר נפש של בננו דניאל. ליאור תמיד חייך, תמיד אופטימי, כל מה שליאור עשה היה הכי כייף. קיץ אחד דניאל טייל איתנו בחו"ל וליאור היה בבית כל הקיץ. כשחזרנו דניאל לא הבין איך שהסיפורים של ליאור מהקיץ נשמעו הרבה יותר כייפים ממה שהוא עשה. היכולת להנות מכל רגע ולהוציא ממנו את המקסימום

משפחת סיון היקרה, ההורים, דן ועדינה הרעיה, ליאב והבן, טל     מכללת אפקה וכל קהילת הבוגרות והבוגרים כואבים את נפילתו של יקירכם, ליאור ז"ל, בקרב בדרום רצועת עזה- במלחמת "חרבות ברזל". עם קבלת הבשורה הקשה על נפילתו של ליאור, שלחו לנו המרצים וחבריו ללימודים תמונות, סרטים וזיכרונות רבים וטובים מתקופת הלימ

מאוד חיבבתי והערכתי את האישיות של ליאור ואת כל מה שהוא הקרין. שילוב של יוזמה, רעיונות טובים, וגישה חיובית לכל דבר. הכרתי אותו לראשונה מהפרויקט שלנו - עיר דוד, הוא היה האדמין של הקבוצה. ליאור ניהל את הקבוצה מההתחלה ביד רמה, וקבע תהליך ברור לכניסת חברים לקבוצה, שמחתי מאוד לסייע לו בזה. הוא התנגד לשיח

ליאור. אין לי מילים ולא יודע מה לומר אבל בטוח יודע שנמאס לי כבר קשה לי להכיל את כל הכאב הזה וכשהוא מתומצת ליומיים בלבד זה כואב בחזה תמיד היה כיף איתך לשבת וסתם לדבר איי איזה פספוס לאן הלכת לנו חבר החבר הזה שאני מתייעץ איתו בענייני כספים תמיד זורם איתי לשתות כמה דרינקים עם מי אשחק כדורסל ערב שלם

לא מאמין שאני נפרד ממך.. ליאוריטו, חבר יקר איך נפרדים בפוסט? 8 שנים של חברות שלא הייתה צומת בחיים שלי שלא התייעצתי איתך לגביה, 5 שנים אנטנסיביות יחד של תואר שאתה הצמד ברזל שלי, זה היה חיבור טבעי מהרגע הראשון, מהשיעור הראשון התיישבנו יחד ומאז לא נפרדנו, לא הייתה מעבדה שלא עשינו יחד, לימוד למבחנים, פר

את ליאור זכיתי להכיר במכינת חמדת יהודה, שם למדנו יחד במחזור י״ג. היה משהו מיוחד במחזור שלנו. קבוצה של אנשים שהתקבצה לה בגבעות של בקעת הירדן. קבוצה שבאה רעבה ללמוד, להתפלל, לעשות טוב, לצחוק, לעשות שטויות, לבכות, לאהוב ולהתחבר. את כל הדבר הזה ליאור הצליח להביא בכמעט כל שיעור, התנדבות, אימון או ישיבה א